שימוש במי קולחין היא דרך נהדרת לשמור על הסביבה שלנו ולהשתמש במי המקלחת והביוב פעם נוספת.
בעזרת טכניקות מתקדמות של טיהור שפכים, אנו מצליחים להפוך  מים אשר לא מזמן עוד היו מזוהמים לחלוטין.
למים אשר ניתן להשתמש בהם בצורה יעילה למגוון של תעשיות.
אז מהם בדיוק מי קולחין?
כיצד ניתן להשתמש בהם בצורה אידיאלית לצרכים שלנו ומהן התקנות החשובות ביותר לעניין זה?
כל זאת ועוד במאמר הבא.

מהם מי קולחין ומהם השימושים העיקריים בהם

כאשר אנו מורידים את מי האסלה או מרוקנים את האמבטיה שלנו אנו יודעים שמים אלו נחשבים למזוהמים ולכן מניחים שלא ניתן להשתמש בהם עוד.
אולם, על אף שמי ביוב אלו כבר לא ראויים לשתייה,  אין זה אומר שלא ניתן לטהר אותם ולהשתמש בהם למגוון שימושים אחרים.
אם כך, מי קולחין הם מים שהגיעו לביוב ומשם עברו לאחד ממתקני השפכים הפזורים ברחבי הארץ כדי לטהר אותם ולהפוך אותם למתאימים לשימוש חוזר.

מי הקולחין נמצאים בשימוש מסיבי בתעשיית החקלאות ונחשבים כאידיאליים להשקיה ולדישון מגוון רחב של גידולים אשר מועברים אחר כך למיטב השווקים בארץ ובחו"ל.
באופן זה אנו מצליחים לחסוך כמויות אדירות של מים (אשר נדרשים לגידול תקין של כל פרי וירק), דשן (אשר יכול לזהם את הקרקע), כסף רב ובו זמנית גם שומרים על סביבה ירוקה יותר.

מטרות התקנון לשימוש במי קולחין

תקנות השימוש במי קולחין נכתבו בכדי לענות על שני צרכים עיקריים:

  • השימוש במי קולחין כדרך למנוע בזבוז מים, תוך ניצול המים לשימוש חוזר בראייה אקולוגית רחבה.
  • שמירה על הפן הבטיחותי.
    הרציונל העומד מאחורי התקנות הינו להגן על הציבור מפני צריכה לא מוגנת של מים באיכות נמוכה יותר.

השילוב בין משרדי הממשלה האחראים על בריאות הציבור והסביבה גרמו ליצירת מספר רב של תקנות כדי להפיק את מירב התועלת מסוגי המים השונים, תוך מניעה של זיהום הסביבה.
הדגשים העומדים בבסיסו של התקנון מתייחסים לטיהור מי הקולחין ומיסוד טכניקות ושיטות למדידה שלהם.
זאת לצד סקירה שוטפת ומתודית של התוצרת היוצאת ממתקני הטיהור כתנאי הכרחי ליצירת סטנדרט אחיד של מי קולחין המתאימים לשימוש חוזר.

עיקרי התקנון

החלקים המוצגים בחלק זה מבוססים על תקנות בריאות העם משנת 2010 ומציגים את העמדה של מדינת ישראל בדבר הטיפול הקפדני שיש לנקוט בפינוי, בסינון ובטיהור מי הביוב ליצירה ולשימוש במי קולחין.

  • חובות יצרן שפכים- על פי התקנות מי שמייצר את השפכים חייב בפינוי השפכים באופן תקין ומסודר, תוך מניעה של כל זליגה שלהם למי התהום.
    על היצרן של הביוב לדאוג שהמפעל האחראי על הטיהור יבצע את עבודתו נאמנה ויעמוד בקריטריונים של המשרד לאיכות הסביבה.
    כלומר לא רק העברה למתקן המתאים, אלא אף פיקוח ובקרת איכות על התוצר הסופי- מי הקולחין.
  • חובת מפעיל מתקן הטיהור- על המפעיל ישנה החובה לדאוג לסינון, טיהור וסניטציה ברמה הגבוהה ביותר האפשרית של מי השופכין.
    תוך התחשבות במגבלות החוק בנוגע לערך הכלוריד, הבורון והנתרן.
    בנוסף חל איסור להעביר מי קולחין שלא מתאימים לחקלאות לתעשייה זו.
  • חובות ספק מי קולחין- על ספק מי הקולחין למנוע כל אפשרות לביצוע הרעה בטיב המים בזמן שבו הם נמצאים באחריותו.
    ואסור לו לאפשר לאיש לגרום לסטייה באיכות המים מהתקנים הקבועים בחוק
  • מגבלות על סילוק מי קולחין- אסור לסלק את מי הקולחין לביוב או לכל מקור אחר ללא הסכמה מפורטת של המשרד הממשלתי המתאים.
    כמו כן, יש לייעד את מרבית המים לתעשיית החקלאות או לתעשיות אחרות לצורך יצירת שימוש חוזר הולם במי הקולחין.

ניתן לראות כי ישנה חשיבות עצומה בטיפול נכון במי השפכים ורתימתם לשימוש חוזר בתעשיית החקלאות הישראלית לצורך השקיה ודישון.
תהליך זה טומן בחובו גם אחריות אקולוגית וגם חיסכון כספי משמעותי.
ולכן כדאי לכולנו לעשות שימוש חוזר במים כדי לתרום לכלכלה הישראלית ולאיכות הסביבה.