תקנות וכללים לטיהור שפכים ואיכות מי קולחין

עיקרי התקנון

החלקים המוצגים בחלק זה מבוססים על תקנות בריאות העם משנת 2010 ומציגים את העמדה של מדינת ישראל בדבר הטיפול הקפדני שיש לנקוט בפינוי, בסינון ובטיהור מי הביוב ליצירה ולשימוש במי קולחין.

• חובות יצרן שפכים- על פי התקנות מי שמייצר את השפכים חייב בפינוי השפכים באופן תקין ומסודר, תוך מניעה של כל זליגה שלהם למי התהום.
  על היצרן של הביוב לדאוג שהמפעל האחראי על הטיהור יבצע את עבודתו נאמנה ויעמוד בקריטריונים של המשרד לאיכות הסביבה.
  כלומר לא רק העברה למתקן המתאים, אלא אף פיקוח ובקרת איכות על התוצר הסופי- מי הקולחין.
• חובת מפעיל מתקן הטיהור- על המפעיל ישנה החובה לדאוג לסינון, טיהור וסניטציה ברמה הגבוהה ביותר האפשרית של מי השופכין.
  תוך התחשבות במגבלות החוק בנוגע לערך הכלוריד, הבורון והנתרן.
  בנוסף חל איסור להעביר מי קולחין שלא מתאימים לחקלאות לתעשייה זו.
• חובות ספק מי קולחין- על ספק מי הקולחין למנוע כל אפשרות לביצוע הרעה בטיב המים בזמן שבו הם נמצאים באחריותו.
  ואסור לו לאפשר לאיש לגרום לסטייה באיכות המים מהתקנים הקבועים בחוק
• מגבלות על סילוק מי קולחין- אסור לסלק את מי הקולחין לביוב או לכל מקור אחר ללא הסכמה מפורטת של המשרד הממשלתי המתאים.
  כמו כן, יש לייעד את מרבית המים לתעשיית החקלאות או לתעשיות אחרות לצורך יצירת שימוש חוזר הולם במי הקולחין.

ניתן לראות כי ישנה חשיבות עצומה בטיפול נכון במי השפכים ורתימתם לשימוש חוזר בתעשיית החקלאות הישראלית לצורך השקיה ודישון.

תהליך זה טומן בחובו גם אחריות אקולוגית וגם חיסכון כספי משמעותי.
ולכן כדאי לכולנו לעשות שימוש חוזר במים כדי לתרום לכלכלה הישראלית ולאיכות הסביבה.