תקנות טיהור שפכים ותקני איכות מי קולחין בישראל

תקנות טיהור שפכים

תוכן עניינים

ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בשימוש חוזר בשפכים מטוהרים להשקיה חקלאית. המשמעות היא שקו הביוב הוא לא סוף הדרך אלא תחילתה, ושאיכות מה שיוצא מהמט"ש קובעת אם אפשר להשקות איתו שדה או לא. מכאן הצורך ברגולציה מפורטת.

הרגולציה המרכזית בישראל היא תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010, המוכרות כ"תקנות ענבר". הן נכנסו לתוקף ב-25 ביולי 2010, החליפו את התקנות משנת 1992, וקובעות מי אחראי לטהר שפכים, לאיזו איכות, ואילו בדיקות ודיווחים נדרשים. האחריות מתחלקת בין יצרן השפכים, מפעיל מתקן הטיהור והמשתמש בקולחין, וכל אחד מהם נושא בחובות משלו.

מה הן תקנות בריאות העם ומה הן החליפו?

התקנות פורסמו באפריל 2010, נכנסו לתוקף ביולי 2010 ותוקנו בתשע"א. הן ביטלו את תקנות בריאות העם (קביעת תקנים למי שפכים), התשנ"ב-1992, והעלו את רף האיכות הנדרש באופן משמעותי.

המטרות שהתקנות עצמן מגדירות הן לאפשר ניצול חוזר של מי קולחין כמקור מים, ולהגן על בריאות הציבור ועל הסביבה, לרבות מערכות אקולוגיות, קרקע וגידולים חקלאיים.

שתי הגדרות שכדאי להכיר, כי כל השאר נשען עליהן:

  • מי קולחין: שפכים שטוהרו במיתקן טיהור שפכים לפי הוראות התקנות. שפכים שלא עברו מט"ש אינם קולחין.
  • מט"ש: מיתקן לטיפול בשפכים, לרבות מאגר, אמצעי או תהליך טיפול נוסף שהוחלט עליו.

מי אחראי למה?

זו הנקודה שהכי מתבלבלים בה. התקנות מחלקות את האחריות בין שלושה גורמים, ואף אחד מהם לא מתנער ממנה בכך שהעביר את השפכים הלאה.

הגורםהחובה המרכזית
יצרן שפכיםלטהר את שפכיו בכל עת, בהזרמה למט"ש או במט"ש שהוא מפעיל. חשוב: הזרמה למט"ש אינה גורעת מאחריותו, ועליו לוודא שהקולחין אכן טוהרו לערכים הנדרשים
מפעיל מט"שלטהר את השפכים ביעילות ובאמינות, לעמוד בערכים שבתוספות לתקנות ולהשתמש בטכניקה המיטבית הזמינה, הכוללת בין השאר סינון וחיטוי או אמצעי שווה ערך
ספק ומשתמש בקולחיןלמנוע הרעה באיכות המים בזמן שהם באחריותו, ולהשתמש בהם רק לייעוד המותר לפי איכותם

לפי מה נמדדת איכות הקולחין?

התקנות אינן קובעות ערך אחד אחיד, אלא ערכים שונים לפי הייעוד. שני המסלולים המרכזיים:

  • השקיה חקלאית ללא מגבלות, הדרישה המחמירה יותר.
  • סילוק לנחלים, עם ערכים משלו.

הפרמטרים שנבדקים כוללים, בין השאר, עומס אורגני (BOD), מוצקים מרחפים (TSS), כלורידים, נתרן, בורון, חנקן, זרחן ומדדי חיטוי. הערכים המספריים עצמם מפורטים בתוספות לתקנות. מכיוון שהם עשויים להתעדכן, תמיד מומלץ לעבוד מול נוסח התקנות המעודכן ולא מול סיכום ברשת.

נקודה מעניינת בתקנות: לגבי כלורידים, החישוב מתייחס גם לריכוז במי האספקה שסופקו ליצרני השפכים, בממוצע משוקלל על פני 12 חודשים. הרציונל הוא שאין להטיל על המט"ש אחריות למלח שכבר הגיע במים מלכתחילה.

על מה בנויות התקנות?

התקנות בנויות על בקרה שוטפת ולא על בדיקה חד-פעמית:

  • ניטור שוטף בתדירות שנקבעת לפי גודל המט"ש, השימוש המיועד בקולחין ורגישות היעד.
  • דו"ח שנתי שמגישים יצרן השפכים והמפעיל עד 1 באפריל בכל שנה לממונים ולמנהל רשות המים. הדו"ח מסכם את פעולות הניטור ואת הממצאים השנתיים, וכולל תוכנית פעולה לתיקון חריגות.
  • דיווח על תקלה: מי שנודע לו על תקלה שעלולה לגרום לחריגה מהערכים חייב לפעול לתיקונה ולהודיע על כך בהקדם לממונים ולמנהל רשות המים.

ועדת החריגים

התקנות מכירות בכך שלא כל מט"ש יכול לעמוד בכל ערך בכל רגע, ולכן קיים מנגנון הקלה מסודר:

  • הבקשה מוגשת בכתב, מנומקת, ונתמכת בחוות דעת של מומחה בתחום.
  • ההיתר ניתן לתקופה שאינה עולה על חמש שנים.
  • התנאי: שההקלה לא תגרום לזיהום מקורות מים ולא תפגע בבריאות הציבור.
  • הבקשה מפורסמת, וכל אדם רשאי להגיש הערות בתוך 21 ימים.
  • הקלה בקולחין המיועדים להשקיה חקלאית טעונה הסכמה של מנכ"ל משרד החקלאות.

מה לגבי עסקים שמזרימים לביוב העירוני?

תקנות ענבר עוסקות במה שיוצא מהמט"ש. מה שנכנס אליו מוסדר ברגולציה אחרת: כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), התשע"ד-2014.

הכללים האלה מתייחסים ישירות למסעדות, בתי קפה, מפעלי מזון, משחטות, מוסכים ועסקים נוספים:

  • תאגיד המים מכין תוכנית ניטור ודוגם את שפכי העסק, לא פחות מארבעה דיגומים בשנה לגבי מפעל מהסוגים המנויים בכללים.
  • הדיגום מתבצע בשוחה, בחצר העסק, או לפני החיבור למערכת הביוב.
  • במפעלי מזון ומשקאות נבדקים בין השאר שמנים ושומנים, pH, COD, מוצקים מרחפים, כלורידים, נתרן וחנקן.
  • עסק שנמצא מזרים שפכים חריגים מחויב בתשלום לפי תעריף שפכים חריגים, והחיוב חל על תקופה של עד 90 יום אחורה או עד הדיגום הקודם, לפי הקצר.

מכאן החשיבות המעשית של מפריד שומנים תקין ומפונה בתדירות. מפריד גולש הוא לא רק מטרד תפעולי, הוא חריגה שמייצרת חיוב. פינוי סדיר של המפריד ותיעוד של מועדי הפינוי הם ההגנה הפשוטה ביותר.

איך ואיפה ביובית נכנסת לתמונה?

לנכס שאינו מחובר לביוב העירוני, או לעסק עם מפריד שומנים, השרשרת מתחילה אצלנו. שאיבה מהבור או מהמפריד, הובלה ופינוי למתקן קליטה מורשה. רק משם החומר ממשיך למט"ש ולתהליך שהתקנות מסדירות.

זו גם הסיבה שבמחירון שלנו האגרה הממשלתית על פינוי השפכים מופיעה בנפרד ואינה כלולה במחיר. היא משולמת לגורם הקולט ולא לנו. כשמשווים הצעות מחיר בין חברות, שווה לבדוק אם האגרה כלולה או לא, כי זה מקור נפוץ לפערים מדומים בין הצעות.

שאלה על פינוי שפכים מהעסק או מהנכס?

אנחנו מבצעים שאיבה ופינוי לבורות, למפרידי שומנים ולמערכות שאינן מחוברות לביוב העירוני, בפריסה בשרון ובמרכז. אם אתם לא בטוחים באיזו תדירות צריך לפנות אצלכם, אפשר להתקשר ולשאול.

שאלות נפוצות

מהן תקנות ענבר?

הכינוי המקובל לתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010, שנכנסו לתוקף ביולי 2010 והחליפו את תקנות 1992. הן קובעות את תקני איכות הקולחין ואת חובות הטיהור, הניטור והדיווח.

שפכים הם המים שיוצאים מהבית או מהעסק לפני טיפול. מי קולחין הם שפכים שעברו טיהור במט"ש לפי הוראות התקנות. שפכים שלא עברו מט"ש אינם קולחין, גם אם עברו טיפול חלקי.

בעיקר להשקיה חקלאית. זה מפנה מים שפירים לשימוש ביתי, מספק לחקלאות מקור מים יציב שאינו תלוי בגשם, וחלק מהחומרים המזינים שנשארים במים מפחיתים את הצורך בדישון.

האחריות מתחלקת. מפעיל המט"ש חייב לעמוד בערכים, אבל גם יצרן השפכים נושא באחריות ואינו משתחרר ממנה בכך שהעביר את השפכים למט"ש. הוא נדרש לוודא שהקולחין אכן טוהרו לערכים הנדרשים.

כן, דרך ועדת החריגים, לתקופה של עד חמש שנים, בבקשה מנומקת הנתמכת בחוות דעת מומחה, ובתנאי שההקלה לא תגרום לזיהום מקורות מים או לפגיעה בבריאות הציבור. הבקשה מפורסמת והציבור רשאי להעיר עליה תוך 21 ימים.

העסק כפוף לכללי שפכי מפעלים משנת 2014, לא לתקנות ענבר. תאגיד המים דוגם אותו לפי תוכנית ניטור, ואם נמצאו שפכים חריגים הוא מחויב בתעריף המתאים. תחזוקה ופינוי סדיר של מפריד השומנים הם הדרך המעשית להימנע מכך.

באתר רשומות ובמאגרי החקיקה. חשוב לעבוד מול הנוסח המעודכן, כי התקנות תוקנו ועשויות להתעדכן שוב.